השתלות מח עצם

במגוון מחלות ומצבים המטולוגיים השתלת מח עצם הינה טיפול יעיל. אולם היות ומדובר בטיפול קשה ורב סיכונים, על הצורך בהשתלה ועל הפרוטקול המכין המתאים להשתלה יש לדון בכובד ראש עם הרופא המטפל ואין בנמצא תשובה גורפת הנכונה תמיד לשאלת השימוש הנבון בהשתלה ככלי טיפולי.

חשוב להבין את הרציונל ומנגנון הפעולה העומד מאחורי ההשתלה המדריך בהחלטה על השתלה:

השתלת מח עצם עצמית:

ברוב המחלות ההמטולוגיות תגובת הגידול לטיפול הכמותרפי היא תלוית מינון. לכאורה ככל שנעלה במינון הכמותרפיה נשיג תגובה טובה יותר. אולם, בטיפול כמותרפי "רגיל" חייבים להגביל את המינונים היות ובמינוני כמותרפיה גבוהים ישנה סכנה כי מח העצם יפגע באופן חסר תקנה. לקראת השתלה עצמית נאספים תאי אב ממח העצם ומוקפאים מחוץ לגוף. כעת ניתן לתת טיפול כמותרפי במינון גבוה מאד ולאחריו להחזיר את תאי מח העצם הקפואים ובצורה זאת להבטיח את התאוששות ספירות הדם.

כלומר, הרווח מהשתלה עצמית נובע מהמינון הגבוה של כמותרפיה הניתנת בימים שלפני ההשתלה. על כן יעילות ההשתלה העצמית מוגבלת למצבים בהם הגידול רגיש ומגיב לכמותרפיה ותפקידה לוודא הכחדה של כל תאי הגידול. גם הסכנות והסיבוכים דומים לסיבוכים מכמותרפיה רגילה רק בעצמה גבוהה יותר.

השתלה אלוגנאית (מתורם):

להשתלה אלוגנאית יתרון נוסף על האפשרות לתת מינון גבוה של כמותרפיה. העובדה כי תאי מח העצם של התורם שונים במעט מתאי מערכת החיסון של החולה מאפשרת לתאים אלה לזהות ולהשמיד תאי מחלה רדומים או כאלה ששרדו את הטיפולים הכמותרפיים. יתרונה של השתלה אלוגנאית הוא גם חסרונה. אותם הבדלים עלולים להביא להתפתחות מחלת השתל כנגד המאכסן בה אתי התורם תוקפים רקמות בריאות של המטופל. 

לכן, בניגוד להשתלה עצמית, המהלך אחרי השתלה אלוגנאית מחייב מעקב רפואי צמוד ונטילת תרופות מדכאות חיסון לתקופה ממושכת. שיעורי הסיבכוים לטווח מיידי וארוך גבוהים יותר לאחר השתלה מתורם אך בהרבה מקרים הסיכון לחזרת המחלה יורד בעקבות השתלה מתורם.

 "אדם יכול לשאת סבל רב אם רק נשקף אליו ניצוץ של תקווה" - חיים וויצמן